הכיוון סין – מאתגר, מרתק ומאוד מורכב
יותר ויותר חברות ישראליות פונות לסין, לפעמים אפילו כשוק הראשון אליו הן חודרות.
יש סיבות טובות לחדור לסין כמו ריבוי הזדמנויות, שיעור צמיחה גבוה, אהדה בסיסית לישראל ועידוד ממשלתי ישראלי במימון ופעילות תומכת.
על פי נתוני 2016, 1700 יצואנים ישראלים פועלים בסין. היקף היצוא 3.2 מיליארד דולר, כאשר אינטל מהווה 50% מהייצוא הכולל, כי”ל 10% ו – 10 היצואניות הגדולות מהוות 72% מהיצוא הישראלי.
צריך להבין שהחדירה לסין מורכבת, דורשת לימוד, אורך רוח, משאבים פיננסיים והבנה שיהיו כישלונות בדרך.
כמה נתונים על סין שימחישו את המורכבות,
מעורבות ממשלתית רבה
הממשל הסיני קובע תכנית מדינית כלכלית אשר מהווה קו כללי להתנהלות הממשל
מדורגת 78 בקלות לעשות עסקים (משמע, קשה לעשות שם עסקים) על פי הבנק העולמי
מדורגת 79 במדד השחיתות (משמע, השחיתות שכיחה)
האוכלוסייה לא דוברת אנגלית וההבדלים התרבותיים משמעותיים
סין, מבחינת גודלה והגיוון שבה, היא כמו יבשת ולכן ההחלטה הראשונה צריכה להיות מהו שוק היעד בתוך סין.
בסין יש 34 אזורים (פרובינציות) שכל אחד מהם גדול מספיק (בגודל של ספרד למשל), עבור רוב החברות הישראליות, כפי שמוצג במפה ומוסבר כאן. מבין הפרובינציות היכן כדאי לחברה הישראלית להתחיל? היכן כדאי לה לרכז מאמצים?
רוב החברות הישראלית תתמקדנה באחת או יותר מבין ביג’ין, שנחאי, גוואנזו או שנזן.
במאמר כאן, מציגה הכותבת ניתוח מעניין נוסף ומסבירה מדוע עבור לא מעט חברות ההתמקדות בערים הנ”ל, היא לא נכונה ומדוע.
בהצלחה, אני בטוח שכבר מעניין לכם או שיהיה לכם מעניין!!
מיכאל גלי, gallyconsult@gmail.com, 0546540402
